סלע נ' בנק דיסקונט - סניף צפון ת"א

פסק דין

התובעת טוענת, כי חשבונה אצל הנתבע נסגר וכרטיס האשראי שלה נחסם ערב ראש השנה. זאת, בניגוד להבטחות שקיבלה מעובדי הסניף. לדבריה, היא פנתה לעובדת בשם אורית לקבלת עזרה וקיבלה אישור לחריגה והבטחה שיכובד שיק על סך 2,300 ₪ בגין שכר דירה. כמו כן, היא נפגשה עם רוני, סגן מנהל הסניף, וסיכמה עמו, כי תגיע לבנק בסוף ספטמבר 2008 על מנת לקבל הלוואה של עובדי מדינה להסדרת העו"ש. בעת שיצרה קשר עם הבנק, רוני לא היה בסניף ואורית צעקה עליה על כך שהעזה להגיע למצב שבו חשבונה נמצא ביתרת חובה גבוהה, וכי בגללה ייערפו ראשים בבנק. חשבונה בבנק נסגר והיא לא יכולה הייתה להסדיר את ההוראות הבנקאיות דרך האינטרנט. התובעת טוענת, כי מצאה את עצמה ערב ראש השנה ללא יכולת לקנות מוצרי מזון ושקעה בייאוש ודיכאון עקב כך. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 15,000 ₪, בגין עגמת הנפש והמצוקה הכלכלית שאליה נקלעה עקב סגירת החשבון.

הנתבע טען, כי הועמד לחשבונה של התובעת קו אשראי בסך 7,000 ₪ והוזמן עבורה כרטיס אשראי שנמסר לה מאוחר יותר. בתוך חצי שנה מפתיחת החשבון חרגה התובעת מקו האשראי, כך שבספטמבר 2008 עמד החשבון בחובה של כ-17,000 ₪. התחייבויותיה של התובעת בכרטיס האשראי עמדו על סך של 32,000 ₪. בנסיבות אלה, לא ברור על מה התובעת מלינה, שכן חסימת כרטיס האשראי נעשתה כדין, לא גרמה לה נזק ואף מנעה את הגדלת החוב שלה כלפי הבנק. הנתבע הסביר, כי החשבון לא נסגר ויתרת החוב בו עומדת על סך של כ-50,000 ₪.

בדיון שמעתי את עדויותיהם של גב' אורית גור ומר רוני אטל, עובדי הנתבע שהתובעת הזכירה בכתב התביעה. גב' גור העידה, כי התובעת קיבלה שירות מעולה. המשיכות של התובעת היו גבוהות יתר על המידה, שעה שהכנסתה הייתה זעומה. לדבריה, היא אמרה לתובעת להקטין את ההוצאות על מנת שלא תגיע למצב שבו יהיה צורך לחסום את כרטיס האשראי שלה, במטרה להציל, כלשונה, את התובעת מחבויות נוספות. עוד הסבירה, כי השיק בגין שכר הדירה בסך של 2,300 ₪ כובד על ידי הנתבע. לדבריה, מטרת הבנק הייתה ללכת כל הזמן לקראת התובעת, אולם הדבר הגיע למצב שלא ניתן היה לסמוך עוד על מילתה – זו הבטיחה להכניס כספים לחשבון ולא עמדה בהבטחתה זו.

בדיון נשמעה גם עדותו של מר רוני אטל, ששימש כסגן מנהל הסניף. לדבריו, הוא אכן סיכם עם התובעת באוגוסט 2008, כי היא תגיע בספטמבר 2008 על מנת לבדוק זכאות שלה לקבלת הלוואה לסגירת חשבון העו"ש. לדבריו, לא היה בהסכמה זו כדי לאשר לתובעת להגדיל את יתרת החוב בחשבונה. מר אטל אמר, כי כיבוד השיק נעשה לפנים משורת הדין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדויות, החלטתי לדחות את התביעה. אני סבור, כי הנתבע פעל כדין. אין מקום לחייב את הנתבע להמשיך ולאפשר לתובעת למשוך כספים שעה שיש ספק אם יכולה היא להחזירם לנתבע. מעיון בדפי הבנק שצורפו לכתב ההגנה עולה, כי יתרת החוב של התובעת עמדה לקראת סוף אוגוסט על סך של 11,400 ₪, ולקראת סוף ספטמבר - על סך של כ-16,000 ₪. זאת, שעה שמסגרת האשראי המאושרת לתובעת הייתה 7,000 ₪. יש לזכור גם, כי לתובעת היו התחייבויות עתידיות שאמורות היו להיות משולמות באמצעות כרטיס האשראי שלה. סכום זה עמד, לטענת הנתבע, על סך של 32,000 ₪, והתובעת לא הכחישה זאת.

בנסיבות אלה, אני סבור, כי יש ממש בטענת נציג הנתבע שהיה בחסימת כרטיס האשראי כדי להציל את התובעת מהסתבכות כלכלית נוספת.

סוף דבר, התביעה נדחית. בתיק זה נוהלו שני דיונים. לאור דחיית התביעה, זכאי הנתבע להוצאות משפט. לאחר ששקלתי גם את מצבה של התובעת, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 600 ₪. אציין, כי סכום זה הינו נמוך מסכום ההוצאות הרגיל שביהמ"ש פוסק בתיק שבו מתקיימים שני דיונים. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ו שבט תש"ע, 10/02/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: